מהפרונט לבק של עולם הבנקאות– אילנה רז

תחילת דרכי בבנקאות

איך הגעתי להיות בנקאית, בשנת 2001 סיימתי תואר ראשון במדעי החיים. בתחילת התואר רציתי לעסוק במדע ובמחקר, אבל בסיום התואר עמדו בפניי שתי אפשרויות: להמשיך לתואר השני או ללכת במסלול שחברותיי לתואר המשיכו - להיות תעמולנית רפואית בחברת תרופות.

להמשיך לתואר שני לא רציתי אז הלכתי לראיונות למשרות בתעמולנות רפואית ומהר מאוד הבנתי ששיווק תרופות בבתי חולים לא ממש מושך אותי.

הבנתי שאני צריכה להחליט מה אני רוצה לעשות. בזמן שאני חושבת על העתיד שלי התחלתי לחפש עבודה ומצאתי את עצמי עובדת בבנק יהב בירושלים. לאחר 6 שנים של עבודה בבנק במחלקת קופות-הגמל וקרנות ההשתלמות החלטתי לעשות שינוי ועברתי לעבוד בסניף חדש בעיר שבה אני גרה. ללא כל ניסיון בעבודה סניפית בקבלת קהל, התחלתי בדרך חדשה בפתיחתו של סניף חדש במודיעין. די מהר הבנתי שאני עושה את מה שלא רציתי לעשות לפני 6 שנים, כשהגעתי לבנק וזה היה שיווק. מהות העבודה בעיקרה הייתה להביא לקוחות לפתיחת חשבון, להביא לקוחות לקבל הלוואה, לפתוח תוכניות חיסכון, פיקדונות, להוציא עוד כרטיסי אשראי.... ואז למעשה הבנתי שאני עוסקת בשיווק וזה לא מה שרציתי לעשות, לא אחרי התואר ולא בעבודתי בבנק.

הזדמנות ראשונה להיות בודקת תוכנה בבנק

איכשהו הנוחות של הבנק לא ממש מצליחה לכבות את הרצון העז שלי לעשות משהו משמעותי יותר עבורי. לכן ניסיתי לשנות כיוון, למדתי הוראה, מלא משמעות, לא? אבל אחרי כמעט שנה של לימודי הוראה, הבנתי שזה לא מתאים לי. 

במקביל, קרה משהו בבנק, הוחלט בהוראת בנק ישראל להחליף את מערכת הליבה של הבנק, שהייתה תלויה בבנק פועלים, למערכת חדשה לגמרי, ובעקבות השינוי במערכת הליבה של הבנק, נפתחו משרות של בודקי תוכנה בתוך הבנק, תפקידם לבדוק את מערכת הליבה החדשה שפותחה ע״י חברת TCS.

הגשתי מייד קורות חיים ולא התקבלתי, אחרי כמה חודשים נפתחו עוד משרות לבודקי תוכנה ושוב הגשתי מועמדות, שוב לא התקבלתי, בדיעבד הבנתי שמנהל הסניף בו עבדתי לא רצה להמליץ, כי רצה שאשאר בסניף, אבל בסוף, הכל הסתדר לטובה. בסופו של דבר הגעתי לעבוד בפרויקט של הסבת המערכת הסניפית מהדלת האחורית, אבל לא למשרה שרציתי.

אחרי יותר משנה בעבודה על הפרויקט, שוב החזירו אותי לעבוד בסניף (תיגבור הסניף לאחר ששתי עובדות יצאו לחופשת לידה) ואז החלטתי שאני לא ממשיכה יותר בבנק, שכחתי את הרצון שלי להיות בודקת תוכנה, חברה המליצה לי לעשות קורס דאטה אנליסט. החלטתי שאני עושה את הקורס ובמקביל לקורס הגשתי מכתב פיטורים לבנק.

הזדמנות נקרית בדרכי ואני זורמת איתה – הפעם הראשונה

החלטתי לעבוד בבנק עד סיום הקורס ולאחר מכן לעזוב את הבנק ולחפש משרת ג'וניור כדאטה אנליסט. חודש לפני סיום הקורס, חברה שעבדה איתי בסניף, התקשרה, ואמרה לי שהבנק פרסם משרה של בודקת תוכנה (אחת הבודקות קודמה לתפקיד ניהולי אחר בבנק).

החברה אמרה לי שאני חייבת להגיש מועמדות. להבדיל ממני, היא זכרה את הימים בהם ממש רציתי להיות בודקת תוכנה בבנק, היא שכנעה אותי להגיש מועמדות למשרה. הגשתי מועמדות בלי רצון של ממש, הרי כבר ידעתי שעוד רגע אני עוזבת את הבנק לטובת מקום חדש בתפקיד חדש של דאטה אנליסטית, כמובן באופן בלתי צפוי בעיני, זימנו אותי לראיון אצל מנהל המחלקה והתקבלתי. ככה התחלתי לעבוד כבודקת תוכנה, ללא הכשרה או קורס, בלי ידע של ממש מה אני עושה, רק עם חפיפה קצרה על Bugzilla, ו-QC.

הייתי צריכה ללמוד לבד, על מסמכי אפיון, באגים, בדיקות, כתיבת באגים והרצה של טסטים.  

במשך 3 שנים של הרצת תסריטים, פתיחת באגים על המערכת של האתר, האפליקציה הבנקאית, בדיקות נגישות, בדיקות אימות לבאגים שתוקנו. הרגשתי שמיציתי ,לא את מה שאני עושה, אלא את המקום, הרגשתי שאני ובנק יהב צריכים להיפרד… 

 הזדמנות נוספת בדרך שאני לוקחת – הפעם השנייה

הרגשתי שמיציתי את העבודה בבנק, אבל עדיין ההרגשה הזאת לא ממש התממשה לה, כלומר הרגשתי את המיצוי, אבל לא עשיתי עם זה כלום. הימים הם שלהי הקורונה סוף שנת 2021, אני בדיוק חוגגת 20 שנות עבודה בבנק יהב, מטורף!!!

ושוב חברה שעובדת איתי במחלקה, ראתה מודעה בלינקדאין, על בנק דיגיטלי חדש שמחפש בודקת ידנית עם ניסיון בבדיקות מובייל, וכמובן שכנעה אותי להגיש מועמדות. אחרי יום של שהייה, רעננתי את קורות החיים שלי, הסתכלתי על המשרה בלינקדאין וראיתי שעובד שם מישהו שעבד איתי פעם בסניף של בנק יהב במודיעין, מייד פניתי אליו, אחרי שהוא המליץ לי על הבנק, הבנתי שאני רוצה ויכולה להתקבל, שלחתי קורות חיים. 

אחרי ראיון טלפוני קצרצר, ראיון פנים מול פנים עם מנהל הבדיקות, והמנהלת שמעליו, ראיון עם HR התקבלתי.

התקבלתי בזכות הניסיון שלי בבנק יהב במערכת הליבה הבנקאית, שהייתה זהה למערכת הליבה בבנק הדיגיטלי, כמובן גם בזכות הניסיון שלי כבודקת, אבל הניסיון שלי, כבודקת תוכנה התאים יותר לעבודה בבנק יהב, ולא בבנק One Zero, כי העבודה בבנק וואן זירו כבודקת תוכנה, הייתה שונה לגמרי. פתאום הרגשתי שאני נמצאת במגרש של הגדולים, בהיי-טק. למרות ש-One Zero הוא בנק אבל העבודה בו דומה יותר לעבודה בחברת היי- טק.

ממש התלהבתי מהמקום החדש שהתחלתי לעבוד בו, הרגשתי סוף כל סוף שאני במקום שאני יכולה להאמין בו, הקונספט שלו היה שונה מכל בנק אחר, זה לא עוד בנק שרוצה למכור ללקוחות הלוואות, פיקדונות כרטיסי אשראי ועוד אשראי, אלא באמת לנסות להיות בנק תומך ולומד את הלקוח ואת החשבון של הלקוח ולתת לו הצעות ערך שהם מתאימות לו לטובתו. ההתלהבות שלי כנראה הייתה ניכרת עוד בראיון עם ה-HR כי סיפרתי לה כמה אני אוהבת דברים טכנולוגים חדשים, לא מפחדת מקדמה, ושבאתי מבית שתמיד התקדם עם כל החידושים, אפילו אבא שלי, למרות גילו, תמיד רצה ללמוד דברים טכנולוגים חדשים, ולא פחד מקדמה.

אבל עם כל ההתרגשות וההתלהבות, עמדתי מול אתגר גדול, איך אני מצליחה להשלים את כל הפערים שיש לי כבודקת, ללא הכשרה פורמלית, ללא ניסיון רב, בכתיבת תסריטים, בהכרות עם כל סוגי הבדיקות, הייתי צריכה ללמוד מושגים טכנולוגיים ומושגים בסיסיים בהייטק, להכיר תוכנות חדשות הרגלי עבודה חדשים המקובלים בהיי-טק. אג׳ייל, סלאק, ג׳ירה וכו. בקיצור המון דברים שצריך ללמוד. הצלחתי להתגבר על הכל. איך זה קרה? פשוט, ישבתי ולמדתי, ולמדתי הרבה, שאלתי המון שאלות את חבריי לצוות, ואנשים מצוותים אחרים, שאלתי הרבה, הסתכלתי על דוגמאות, דפי קונפלואנס, סרטונים ביוטיוב, ועוד …

רק אחרי ניסיון של כשנה כבר הייתי עם מספיק ביטחון עם כל מה שעשיתי. שנה וחודש אחרי שהתחלתי את העבודה, המנהל שקיבל אותי פוטר. פתאום הבנתי שככה זה בהיי-טק, שזה לא בנק, אין קביעות, אין ועד עובדים, יש הנהלה שהחליטה על צמצום, וכמה ימים אחרי, אנשים מפוטרים.

וככה בדיוק זה קרה גם לי, לאחר שנה וארבע חודשים היו צמצומים והתפקיד שלי בוטל.

הייתי  ממש בשוק, לא עיכלתי, התכחשתי, הייתי ממש אובדת עצות... מה אני עושה? 

דיי מהר עדכנתי את קורות החיים שלי ועדכנתי סטטוס בפרופיל הלינקדאין והתחלתי במסע חדש של חיפוש עבודה, אבל לא כי מיציתי, אלא כי לא הייתה לי ברירה.

בינתיים בוואן זירו האריכו לי את התאריך שבו אני מסיימת את עבודתי, בחודש, ואז  שוב האריכו לי ושוב האריכו לי... בסה״כ המשכתי לעבוד עוד 8 חודשים אחרי התאריך המקורי.

קל זה לא היה, לעבוד ולנסות לתת 100% לטובת מקום שצמצם אותי, לעבוד כשבעצם אני יודעת שאני לא נשארת, שאני יודעת שאני מפוטרת. לא קל, במקביל לחפש עבודה, ראיונות, מבחני בית, עוד ראיונות, והרבה הרבה לא, לא תודה, אנחנו ממשיכים עם מועמדים מתאימים יותר.

מכל ראיון שעברתי למדתי, למדתי מהן החוזקות שלי ומהן החולשות שלי. גיליתי למרות שעבדתי כמעט שנתיים בהיי-טק שחסר לי עוד הרבה ידע, ידע טכני, ידע בבדיקות ובמושגים. אבל לא ויתרתי, המשכתי ללמוד, להגיש עוד מועמדויות, והמצב בארץ לא קל, הייתה המהפכה המשפטית, ההפגנות, ומלחמה שטרפה את כל הקלפים. 

אז עכשיו זהו המצב, אני מסיימת את עבודתי בוואן זירו, אני עדיין מחפשת עבודה, עדיין לומדת, אני עדיין משפרת קורות חיים, עדיין משפרת את הידע שלי ובעיקר מנסה להיות חיובית ואופטימית.

כן אין ברירה, חייבת להיות באנרגיות חיוביות, למרות שעזבתי מקום בטוח, והגעתי למקום חדש ולא ידוע. למרות שהתגברתי על כל קושי שהיה לי במקום החדש, למרות שפוטרתי, ושלא התקבלתי עדיין לשום משרה, למרות שאני עדיין צריכה ללמוד הרבה, למרות שאני עומדת מול עתיד לא ידוע, מבחינה מקצועית, כלכלית, ביטחונית, הראש תמיד מורם...