איזה סוג של אנשי QA אנחנו | ניסים אריאל

יש הרבה גישות בתעשייה ביחס לתפקידו ומקומו של ה-QA

אין הדבר סוד, יש חברות שאין להן QA , ואין הדבר סתמי או מקרי אלא מבטא גישה, כמו שאמר לי חבר שהוא בעלים של חברה : "אני לא צריך QA בכלל". הוא לא היחיד, יש לא מעט חברות שסבורות כך, בין אם הן חושבות שאצלן אין בעיות, בין אם הן סבורות שהן שולטות במצב בצורה הדוקה כי המפתחים שלהם בודקים את עצמם כמו שצריך, בין אם הן שבויות באשליה שאצלן אין בעיות, בכל אופן זו גישה קיצונית, שרואה בבדיקות דבר מיותר שאינו מצדיק הוצאה כלכלית, ואינו חלק חיוני מתהליך הפיתוח, אלא משהו נספח שאפשר להסתדר בלעדיו Add -on -. תופעה זו נפוצה יותר בחברות קטנות בתחילת דרכן.

יש עוד גישה קיצונית נוספת מן העבר השני. חברות שיש להן המון בודקים עם איזה חוסר קשר ופרופורציה לגודל של המוצר. גישה זו היא פחות גרועה לעניות דעתי, אך גם היא מבטאת בעייתיות משמעותית. גישה זו מגלמת בתוכה תפיסה, שהבודק הוא אדם מאוד מוגבל ביכולותיו, שמסוגל לכל היותר ללחוץ על כפתורים ולספק לנו למעשה איזה כלי סקריפטינג אנושי. אז צריך הרבה כאלה כלים - כדי שיהיה כיסוי יותר רחב. תופעה זו נפוצה יותר בחברות גדולות עם מוצרים גדולים.

שני המקרים המתוארים לעיל בעיניי הם סוג של אנומליה שנובעת מאותו ליקוי - חוסר הבנה יסודי ובסיסי של המושג Quality.

במקרה הראשון לא צריך Quality בכלל כאיבר באורגניות של הפיתוח,  מפני שאפשר למצוא פתרון או תחליף. במקרה השני Quality הוא מושג טכני, כמעט ריק ממשמעות. תפיסה זו של המקרה השני של ריבוי בודקים טכני הייתה נפוצה יותר בשני העשורים הקודמים, בהם בודקים זכו לכינויים לא סמפטיים, או מזכיר לי מכר שאמר לי כמה ימים לפני שהתחלתי את התפקיד הראשון : "תנסה למצוא טעם בעולמות היובש האלה". העולם הולך ומתעורר מהגישה הזו, בעיקר על ידי למידה דרך הכיס בצורה פחות סימפטית.

האמירה שלי אינה קלה כלל : אחיי ואחיותיי הבודקים, אם אתם נמצאים במקום בו אתם לא נתפסים כמשאב חיוני לחברה, לתהליך ולמוצר – תעשו מאמץ להגיע למקום שכן תופס אתכם כחיוניים ואיכותיים בתהליך. והכל כמובן במסגרת היכולת והמקרה הפרטי של כל אחד ואחת.

ישנם סוגים רבים של בני אדם, כשם שפרצופיהם שונים...

כל בר דעת מודע היטב לסגנונות השונים של בני אדם. בין אם זה באופן חשיבותם, בין אם זה בהתנהלותם וכמובן באישיותו המיוחדת של כל אחד מאתנו. עובדת הבסיס הזו שמרכיבה את המין האנושי על שלל גווניו לא פוסחת על אנשי - QA ומתוך כך ישנו מנעד רחב ביותר של סגנונות עבודה בתחום. יש אנשים שמאוד ממוקדים בפונקציונאליות של המוצר, מאוד מחוברים לכל פיצ’ר ברמה של שדה וכפתור. לעומתם, יש אנשים שלא נחה דעתם עד שהם מבינים מה שורש התקלה ואיך היא הולכת להיפתר ברמת הארכיטקטורה. לעניות דעתי וייתכן שיש רבים שיחלקו עלי בדבר, רובנו נמצאים איפשהו באמצע וברבות השניים נעים מכיוון הפונקציונאליות על עבר הבנה עמוקה יותר של המערכת ומעורבות גדולה יותר באופן הפיתוח שייתקן בעיות שנתגלו. וישנם כמובן "צלפים", שאמנם מעט חסרי סבלנות יחסית, אבל יש להם עין חודרת שקולטת די מהר היכן יש לחפש באג, לעומתם יש כאלה בעלי סבלנות אין סופית שעושים חריש רחב לאורך ולרוחב. כל הטיפוסים שהזכרתי כאן חשובים אי אפשר בלעדיהם. ויש עוד רבים וטובים שתקצר היד למנות את כולם.

זה לא קשור לרצינות

הטיפוסים הבסיסיים המוזכרים כאן אינם עומדים בסולם של מדרג רצינות, כולם יכולים והינם אנושים שעובדים בחריצות ובהשקעה של זמן ומשאבים. אדרבה, יכולה להיווצר סיטואציה שבה מגיע בודק עם הרבה שנות ניסיון ועם הכרות רבה של הרבה מערכות - ודווקא הוא לא יתאים לצרכים של החברה, כי בנקודה הספציפית של אותה חברה יש לה צורך אחר, וכן כמובן להיפך, בודק טוב שיודע להבין מערכת אבל מבטו מאוד ממוקד רק במה שמול פניו - ואת זה הוא עושה מעולה, אבל לא מעבר, עלול להיות לא מתאים לאותה חברה, וכן כמובן להיפך. אם כן הכל תלוי נסיבות, פוזיציות וצרכים של מקומות שונים ואינו מסמן מישהו כטוב יותר או פחות.                  

קטנות וגדולות בבדיקות

אפשר וחייבים ללמוד כלים חדשים, אופני בדיקות, מתודולוגיות בדיקה חדשות, פלטפורמות, כלי אוטומציה והמון המון דברים שמעשירים מאוד את תיק כלי העבודה של הבודק. אי אפשר להפריז בחשיבות העניין. דרכי פעולה רבות וטובות יש והן הכרח.

אך הנני מעוניין לגעת בנקודה קצת אחרת, עמוקה יותר לעניות דעתי. אשתמש ברשותכם במשל כדי לסבר את האוזן. כשילד נולד, הוא פתאום מוצא עצמו מול כל המציאות, מהי כבר יכולתו להכיל ממנה? מעט מאוד, בעיקר את אימו, את צרכיו הבסיסיים ביותר כמזונו, שעות השינה שלו וכו'. אבל הוא הולך ומתפתח, זאת אומרת, שהיכולת שלו להכיל ולהיפגש עם יותר מהמציאות גדלה יחד איתו – הוא מתחיל להכיר בעובדה שהוא חלק ממשפחה ומפתח איתה מערכת יחסים, הוא נהיה מודע יותר לגופו, הוא מתחיל לנסות לנוע, למצב את עצמו לבד בתוך המציאות, מעגליו הולכים ומתרחבים. כמובן שזהו תהליך ארוך עד שהאדם עומד בקומתו השלמה כאיש בוגר. אם תשאלו אותי מהי בגרות אמיתית – אומר, שלדעתי היא מתבטאת בעיקר בזה שהאדם נהיה שותף בבניית המציאות, משפיע. זה אדם בוגר. הוא לא רק עסוק באופן שהוא מסתדר במציאות ברמה כזו או אחרת, אלא הוא משנה עמדה להיות פועל על המציאות.

כך בדיוק במקצוע שלנו. החוש, ההבנה, הסגנון וכיוון החשיבה של הבודק הולך ומתפתח. הוא מתחיל ממקום מאוד גולמי – בדיקת פונקציונאליות, בודקים שדברים מתממשים כראוי, מתקדם להבנה יותר מעמיקה של המערכת ויודע לגעת בנקודות יותר רגישות – כתוצאה מראיה יותר היקפית וכוללת, וכמובן שריבוי של כלי בדיקות רק מעשיר ומוסיף בזה.

אבל יש שלב נוסף בתהליך ההתפתחות של בודק. הוא לא רק בודק...הוא לא רק עוקב אחרי המוצר בצורה מתקדמת ככל הניתן, אלא הוא פועל עליו – הוא רואה את כל התהליך שהוא נמצא בתוכו ויש לו אמירה משמעותית איך לשפר את כל המהלך של החברה שהוא נמצא בה.

זהו כבר מצב שונה. זהו כבר מצב שבו הבודק נהיה יותר מבקר של החברה. זה לא קורה ביום ולא ביומיים, וברור לי לחלוטין שזה לא אפשרי בכל מקום ולא כל מקום רוצה בדבר הזה. אבל בעייני זהו שלב אידאלי שכל איש QA (שזה ביטוי שאני הרבה יותר מזדהה איתו מאשר בודק) צריך לשאוף להגיע אליו.

איך כל החלקים מתחברים בחברה? האם כל חלק פועל באופן תקין? איך החברה מנגנת והאם יש לי מה לתת בנקודה הזו כדי שדברים ייעשו על הצד היותר טוב?... אלה הן שאלות מפתח שאיש QA שמגיע לרמה בוגרת יותר מתחיל לשאול את עצמו. וזה כמובן לא סותר את הדאגה המתמדת לכיסוי מלא של המוצר בבדיקות ולעושר הכלים והאפשרויות שאני יכול לתת לחברה, אדרבה – זה בא על גבי זה. הרי אנחנו אנשי איכות, והאיכות אינה מצטמצמת רק לכדי פיצ'ר אחד בודד, כי כשאתה חושב ככזה זה כבר נהיה אופן חשיבה שבו אתה תופס את הכל, לא רק את המיקרו אלא גם את המאקרו. וזה יכול להתבטא ביחסי הפעולה בין הפיתוח ל QA, בצורת עבודה יותר נכונה, בהכנסה של נהלים וסדרים שיועילו לחברה, בשינוי תפיסה לגבי דברים ישנים שכדאי לחשוב עליהם מחדש, כמו איזו אוטומציה יש לנו, עד כמה היא יעילה, איך בנויה חלוקת העבודה אצלינו ביחס לבדיקות ואיך אנחנו בודקים בכלל – ומה אני חושב על זה ואיך זה ייקדם את החברה. וזהו משפט המפתח – איך אני מקדם את החברה!

המציאות

אין ספק, שיש לנהוג במתינות ואי אפשר לתת לשאיפות דרור באופן שאינו מתחשב במציאות, הרי זהו מתכון לנזק שיש מאוד להיזהר ממנו. כל אדם צריך לדעת את מקומו בעבודה ולדעת מה נדרש ממנו, מה ביכולתו לשנות ומה לא ביכולתו לשנות. לא בוגר יהיה ללכת ראש בראש עם גורם ניהולי שדעתו מוצקה ואינו מעוניין לקבל עוד נקודת מבט, או שסבור שזה לא מתפקידו של מאן דהוא – ובמקרה זה על אנשי ה QA לחוות דעתם רק על דברים שלתפיסתו נמצאים בתחומם. צריך לחוש מה ניתן, מה אפשר ולצמוח בהתאם.

צריכים להיות חכמים, וזה אומר לא לוותר על הגדילה הפנימית שלנו כאנשי איכות, אנשי QA, ויחד עם זה להביא ברכה ולהועיל ולשפר ולהעניק במקומות שאנו יכולים ויש בידינו. תמיד בחיים החשבון הוא כפול – יש שיקול תיאורטי, מקצועי, איכותי של איך נכון להתבונן ואיך נכון לרצות שיהיה, ומאידך ישנה המציאות שלכל אחד מאיתנו מאפשרת כפי התנאים והסגנון הנהוג בה. והחוכמה היא לבנות את הגשר בין שני הרבדים. 

להרגיש שמחה

הכיוון הזה שאני מנסה להתוות לעצמי ובכלל, נראה לי שהוא פתח גדול לצמיחה בתחום שלנו. מחד להתמקצעות משמעותית בכל המרחבים, ויש המון – ידני, API, אוטומציה, Back end, DATA, צד CLIENT, צד סרבר, הבנה של פלטפורמות, קונטיינרים, פשוט אין סוף למה ללמוד ובמה להתמקצע. ויחד עם זה היכולת לגדול בחשיבה, בהיקף התפיסה, באמירה. המוצקות הזו – במקצועיות מחד וההוספה של עוד רבדים של חשיבה מתרחבת, הכח הגדול הזה של היכולת בתוך המערכת מעניק שמחה, הרגשה טובה. אין פה עולמות של יובש, יש פה עולם שלם של אחריות, אחריות על המוצר מתוך הבנה מעמיקה של התפקיד כתפקיד מפתח בחברה. גם אם אחרים ואפילו ממונים עלינו לא תמיד מבינים עד כמה – אנו אלה שמחוייבים לדבר!